לוויה וקבורה


הלוויה הלוויה יוצאת בדרך כלל מבית הלוויות המקומי מ"בית מועד לכל חי" הנמצא בשערי בית העלמין, או מבית הנפטר.
טרם צאת הלויה מתבקש אחד הקרובים לזהות את הנפטר. לאחר הזיהוי אומר איש החברה קדישא או חזן פרקי תהילים ופסוקים מתאימים.
בפתח בית העלמין אומרים האבלים את תפילת "קדיש" ולאחר מכן קורעים קריעה על הנפטר.
הקריעה הינה סמל לאבלות – חיתוך דש הבגד בסכין על-ידי איש החברה קדישא. בעת החיתוך אומר האבל את הברכה "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, דיין האמת". אצל אבלים על אב או אם נוהגים לקרוע בצד שמאל של הבגד (צד הלב) על קרובים אחרים בצד ימין.
מקור מנהג זה בסיפורי התנ"ך. בסיפור מכירת יוסף כאשר מגיע ראובן לבור המים בו נזרק יוסף ורואה כי הבור ריק הוא קורע את בגדיו וכן עשה אביו יעקב כאשר בישרו לו על מות יוסף. דוד ואנשיו קרעו את בגדיהם כששמעו על מות שאול ויהונתן במלחמתם עם הפלישתים.
מצווה ללוות את המת והוא בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ומהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
יש לעשות הכל כדי להביא את המת לקבורה באותו יום.
כשמלווים את המת נהוג לומר פרקי תהילים, ובייחוד מזמור צ"א "יושב בסתר עליון" ובהלווית אשה אומרים גם פרק ל"א במשלי "אשת חיל", בקרב עדות המזרח נוהגים לומר גם "אנא בכוח כו'", "ומי א-ל כמוך". נוהגים בשעת הלוויה לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטר ולומר: הנני נותן צדקה הזאת לתועלת הנפש שיצילה הקב"ה מכל פורענויות ותזכה לעלות למעלת הצדיקים.
יש נוהגים כשעוברים עם הנפטר על יד בית כנסת נעמדים עם המיטה, ואומרים המשנה "עקביא בן מהללאל אומר" (פ"ג דאבות) וב' פסוקים מצידוק הדין "הצור תמים וגו'", גדול העצה ורב העלילה וגו'" אחר כך אומרים הבנים או קרובים אחרים קדיש.
אחרי הקבורה וסתימת הגולל אומרים "צידוק הדין", בימים שאין אומרים בהם תחנון או כשהקבורה בלילה אין אומרים, ולאחריו אומרים "קדיש הגדול".
אחרי אמירת הקדיש מרחיקים ד' אמות מהקברים, ואנשים המלווים נעמדים בשתי שורות, והאבל חולץ מנעליו ועובר בין השורות, והעומדים בשורות מנחמים אותו ואומרים: "המקום ינחם אותך (לרבים אומרים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", גם בלוויה בחול המועד עושים שורה רק האבל אינו חולץ מנעליו.
נוהגים בעת החזרה מלוויה את המת תולשים עפר ועשבים ומשליכים מאחור ואומרים: "זכור כי עפר אנחנו", ואחר כך רוחצים ידיהם ואין מנגבין.
נוהגים שאין נוטלים הכלי לנטילה מיד מי שגמר לרחוץ, רק מי שגמר שם הכלי מהופך והשני לוקחו. נוהגים ללוות את האבלים מבית הקברות עד ביתם.

הקבורה
לאחר הקריעה ואמירת ברכת "דיין האמת" מוציאים את המיטה אל הקבר. המיטה נישאת על-ידי נושאי מיטה שהינם בין האבלים.
בעת כיסוי הקבר אומרים שלוש פעמים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו".
לפני חתימת הגולל אומר פרק תהילים ולאחריו "קדיש" ותפילת "אל מלא רחמים".